בלילה לפני כול יציאה לדרך היו העוזרים הרומנים יוצאים לסיור ולבדוק את הדרך ובעם אין ריכוז של נאצים באזור וכשחזרו עלינו למשאית והמשכנו בדרך, היו אזורים שבהם ההינו צריכים לעבור רגלית היות והדרך לא אפשרה למשאיות לעבור בהם וגם היה חשש כי המשאית תתגלה ובבדיקה יתגלו היהודים, משאית ריקה שנבדקה לא יצרה חשד. האנשים בקבוצה הבחינו כי כיוון הבריחה הינו צפון מערב כנראה להונגריה אבל לא העזו לשאול את המדריך. למרות שהקבוצה התבקשה להתפנות ביער לפני העלייה למשאית או לפני תחילת ההליכה התעוררו בלילות בזמן הנסיעה בפרט צורך בלהתפנות והמדריך לא אפשר עצירת המשאית והאנשים התבקשו להתפנות בצורה כול שהיא  מבלי לגרום לעצירת המשאית. לא פעם קרה שכמה ימים נשארנו באותו יער ורק החלפנו מקום בגלל תנועות צבא על הדרכים וככול שהגרמנים ספגו מפלות כך התנועה בדרכים הייתה בלתי אפשרית והקבוצה נאלצה להישאר ביער מספר ימים ואפילו יותר. הזמן רץ סוף ספטמבר מתקרב ואתו החורף הקבוצה לא הייתה מצוידת מספיק לימים קרים ואפילו גשם החל לרדת במהלך היום או הלילה וסוף הדרך לא רואים העייפות והתסכול התחילו להראות את אותותיו, מכיוון שלא נלקח בחשבון שהמסע יכנס לתוך החורף לא היה מספיק כסף למדריך על מנת לרכוש שמיכות ומעילים צעיפים וכובעים כך שמדי פעם היה אוסף מאנשי הקבוצה כסף או תכשיטים שנמכרו על-ידי העוזרים הרומנים בעירות שבקרבתם עברנו אבל גם זה הלך ואזל כך שגם האוכל הלך והצטמצם ותפוח האדמה הפך לאוכל העיקרי והיחיד שניתן היה לקנות. ככול שהזמן עבר נלחצו הגרמנים ממזרח וממערב והנאצים האיצו את השמדת היהודים והתנועה בדרך הייתה קשה יותר מיום ליום. כך עבר לו חודש אוקטובר, חודש נובמבר באירופה זה חורף מלא עדיין לא יורד שלג אבל הגשמים מתחזקים מיום ליום והופכים את האדמה בדרכים לבוץ המקשה על המשאית לנוע ועל האנשים ללכת גם הברזנט שכיסה את המשאית התחיל לדלוף הבגדים התחילו להיספג במים. הורי הבחינו כי אני מתחיל להשתעל וכשנגעו במצחי הרגישו כי חום גופי עולה כמה שלא סחטו את בגדיי הם נשארו רטובים לכן החליט אבי כי מיד עם העצירה הראשונה הוא ילך למצוא בגדים יבשים בכפר הראשון הקרוב למקום המסתור שלנו, וכך היה למרות אזהרותיו של המדריך כי נשקפת סכנה בהליכתו לכפר והעוזרים הרומנים לא רצו ללכת בלי יכולת לשלם עבור בגדים יבשים אבי יצא מהיער לכיוון אורות ישוב שנראו לו כמקום מגורי אדם, אמי נתמלאה דאגה לשלומו ושמע לא יחזור מה יהיה אתה ואיתי, בערוב היום ומאייר לא חזר הבינו כי משהו לא טוב קרה ומזה חששו המדריך ועוזריו אי לכך נאלצים לצאת לדרך מוקדם יותר פן יכשל מאייר בחקירתו ויצביע על מקום מסתר הקבוצה, אימי התחננה שימתינו מספר שעות יתכן ומאייר טעה בדרך חזרה ליער ולוקח לו יותר זמן למצוא את דרכו חזרה וכפי שהיא מכירה את מאייר הוא לא ילשין אפילו ישלם על כך בחייו מכיוון ומקום המסתור הבא היה די קרוב ואפילו יצאו בחצות יספיקו להגיע אליו ובתנאי שלא ישקעו בבוץ באיזה שהוא קטע בדרך, וההחלטה נפלה יחכו למאייר עד חצות במידה ולא יגיע הם ימשיכו בדרך אפילו שאנוצה לא תרצה להמשיך במסע בלי מאייר, מאייר לא היגיע ואנוצה נשאלה מה החליטה, הנשים בקבוצה הפצירו בה למען הילד תמשיכי אתנו בלעדינו את והילד צפויים למות מרעב או להיתפס ולהישלח למחנה מוות של הנאצים, העוזרים הרומנים היו מתעדכנים בכול יום בכפרים הסמוכים ליער בכול הנעשה באירופה הם נולדו בטרנסילבניה כך שידעו גם את שפת הונגרים. לבסוף שוכנעה אנוצה כי טובת הילד ואחריותה לבריאותו מחייב אותה להמשיך עם הקבוצה ואלוהים ישמור על מאייר, מאייר יודע את כיוון התנועה וכאדם בודד יהיה לו קל יותר להגיע לתחנה הבאה ועם גורלו בגד בו ולא הלשין על הקבוצה הרי הציל בכך את אשתו ואת בנו. בחצות בדיוק יצאה הקבוצה לדרך ללא מאייר, מצב רוחה של אנוצה היה על הפנים  מי יעזור לה עכשיו בנשיאת צבי היא לא יכולה להחזיק את צבי בן השישה חודשים כל הזמן בידיים, לכול אחד מאנשי הקבוצה יש את הבעיות שלו, המדריך היה עסוק בניווט ועוזריו היו עסוקים במטלות שגנרל החורף הערים כגון בוץ, גשם דליפות מגג המשאית, נהיגה, אנשי הקבוצה יכלו לנוח בשעות היום אבל הרומנים היו צריכים לדאוג להספקה לדלק למשאית לתיקונים במידת הצורך האנשים היו יכולים גם לישון קצת בזמן שהמשאית נוסעת הרומנים לא הם נהגו במשמרות והמדריך לא סמך עליהם בניווט, כך שלאנוצה אף אחד לא יכול היה לעזור והייתה צריכה להחזיק בידיה את בנה, כעבור שבועיים השלימה עם העובדה כי מאייר לא יחזור יותר והיא צריכה להתחזק, צבי התחיל להשתעל יותר ויותר החום עלה מאוד ולפי הבנתו של המדריך צבי סובל מדלקת ריאות והרומנים ינסו למצוא עבורו תרופה הישוב הקרוב אבל נחוץ בשביל זה כסף ועם מישהו מוכן לתרום טבעת יש סיכוי שתמורת ישיגו את התרופה אימי הורידה מאצבעה את טבעת הנישואין שקיבל מאייר מאשת הגנרל ביום בו נישאו ומסרה אותה לרומני. במשך כול היום לא חזר הרומני והיה חשש כי בזמן שניסה למכור את הטבעת נחשד כי גנב אותה ולכן נאסר על-ידי המשטרה ההונגרית ונחבש בכלא המדריך לא רצה לקחת סיכון והחליט לצאת מיד לדרך ולמצוא מסתור אחר ולא יסכן את כולם אומנם אנשי הקהילה בבוקרשט המליצו על הרומנים אבל המדרך חשב כי נאמנותם של הרומנים אחרי מסע תלאות ארוך כזה עלול לפקוע והם יכולים כך סתם להעלם ובפרט בשיש בידם טבעת זהב. וכך מבלי להמתין יותר לרומני עלו כולם למשאית להתחיל את דרכה באור יום לתחנה הבאה