אמי הספיקה להחזיק אותי בזרועותייה במשך ארבעה חודשים בלבד עד לנטישתי בבית החולים. מוטי נולד באפריל 1968 וגלית נולדה בספטמבר 1969 את ילדיי זכתה להחזיק בזרועותייה ולחבקם במשך אחד עשרה שנים עד לפטירתה.

חנה ליטמן לבית שפינר:

אנוצה (חנה) שפינר נולדה ב- 8 בדצמבר 1921 בבוקרשט לזוג צבי וברטה שפינר , צבי היה חולה מאוד ובקושי פרנס את משפחתו שזה לא מזמן התהוותה, שנתיים אחר כך נולדה אחותה עמליה, ב- 1927 נפטר צבי וברטה נשארה עם שתי הבנות אנוצה בת השש ועמליה בת הארבע, ברטה לא הייתה מסוגלת לגדל ולפרנס את הבנות והעבירה אותן לבית יתומות שהוקם על-ידי סוחר יהודי עשיר ונוהל על-ידי הקהילה היהודית בבוקרשט לאחר מלחמת העולם הראשונה בא נהרגו חיילים יהודים רבים והשאירו אלמנות ויתומים ללא קורת גג וללא יכולת להתקיים. בית היתומות ניתמך בין יתר התומכים  על-ידי יהודי בשם אלטמן בעל מתפרה וחנות בגדים , במתפרה הועסקו יתומות שלמדו את מלאכת התפירה, יתומות קטינות עזרו לתופרות בביצוע פעולות שונות כגון איסוף פיסות בד וחוטי תפירה וכד' שנפלו על הרצפה ודאגו לניקיון סביב מכונת התפירה. אנוצה בת השש הייתה בגיל המתאים לשמש כעוזרת לתופרת כול השבוע הייתה מתגוררת במתפרה ובסוף שבוע הייתה חוזרת לבית היתומות והייתה פוגשת את אחותה עמליה שלא יצאה מבית היתומים בגלל גילה הרך ורק בהגיעה לגיל חמש יצאה לעבודה ביחד אם אחותה אנוצה למתפרה.  במהלך השנים אנוצה הפכה לתופרת מן המניין במתפרה של אלטמן. למתפרה היה מגיע מדי פעם גבר צעיר שהיה חייט באחד הימים צטלבו  מבטיהם וכך התפתח סיפור אהבה, בתחילת 1943 התחתנו. הגנרל בירך את הזוג הטרי ושלח להם תוספת רהיטים וציוד הדרוש לעקרת בית ולמשפחה, הוא גם דאג שיקבלו בכול יום מצרכים ומזון וכול מה שדרוש למחיה של משפחה. אנוצה הייתה פטורה מלהמשיך לעבוד אצל אלטמן במתפרה מאייר היה מביא את הבדים מאלטמן גם עבור אנוצה והיא הייתה עובדת בדירה שבאחוזה מדי אחר הצהריים הייתה הולכת עם מאייר למתפרה של אלטמן לבקר את עמליה שהתגוררה במתפרה ובינתיים הפכה לתופרת מין המניין. מידי סוף שבוע היו הולכת עם מאייר לבקר את אחותה עמליה בבית היתומים ואת ברטה אימן בביתה שהתקיימה בעוני משוואה, היא נראתה שדופה ומבוגרת מגילה לא בריאה במיוחד אבל תפקדה. הבנות לא דיברו מעולם על עברה של ברטה ועל אביהם שלא הכירו ולא היה להם צל של מושג בקשר למשפחתה של ברטה, אימי סיפרה כי מעולם לא ראתה את ברטה בוכה והיא עצמה לא זוכרת שבכתה גם כאשר נותקה מאימא ונלקחה לבית היתומים ביחד עם אחותה, ברטה אמרה לה כי היא חולה ולכן היא ואחותה צריכות ללכת לבית היתומים שם יוכלו לקבל אוכל, מים לרחצה מיטה ושמיכה להתכסות בלילה. וכשהמצב ישתפר תבוא ותחזיר אותן הביתה. בבית היתומים הייתה הפרדה בין בנים לבנות בבית היתומים מצאה אנוצה חברות שלא היו לה בבית ברטה, כשעבדה במתפרה הייתה בין נערות בוגרות וגם בחורות מהם שמעה ולמדה על החיים.